<h1>ארחות חיים הלכ' נט"י סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וכשינגב ידיו יברך כדאמר שמואל על המצות כלן מברך עובר לעשייתן חוץ מטבילה. י"מ חוץ מטבילת גר דאכתי גברא לא חזי וכן פר"ת ז"ל אבל שאר טבילות לא וכן דעת הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל. אבל רש"י פי' אותה על בעל קרי משום דאכתי גברא לא חזי שאינו יכול להתפלל מפני תקנת עזרא ולא לברך עד שיטבול. ורבינו אפרים ז"ל כתב וה"ה לטבילת בעל קרי וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל וכן נהגו בנטיל' ידים. והירוש' מוסיף אחרת ברכת האור כדקתני במסכת ברכות אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו. וי"א מזה דנשים המברכות אחר הטבילה אין למחות בידן כיון דאיכא שום טבילה דמברכין אחר הטבילה מידי דהוה אנטילת ידים דסעודה דמברכין אחר הנטילה אע"פי שהוא נקי לברך מידי דהוה אידים דבית הכסא דאינו יכול לברך קודם הנטילה לא פלוג רבנן ה"נ לענין טבילה. והר"פ כתב ומהאי טעמא היה רוצה הר' שמואל לומר דהאב מברך להכניסו קודם שימול המוהל. ומיהו בפרק רבי אליעזר דמילה משמע בהדי' שמברכין אותה אחר המילה וכן המנהג אע"ג דבעלמא מברכין עובר לעשייתן שאני הכא שהמברך דהיינו אבי הבן אינו עושה המצוה מידי דהוה אברכת ארוסין דמברך אותה אחר הקדושין הילכך אפי' היכא דאבי הבן הוא המוהל לא שנא. והרמב"ן ז"ל כתב שלא כלל שמואל אלא כל המצות אבל שאר ברכות לא. ברכת הנהנין ודאי קודם שיהנ' מהם הוא לפי שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ואם ברכת השבח כגון אותם שבפ' הרואה ודאי לאו עובר לעשייתן מברכים אותם אלא לאחר ראיה שאין ראוי לומר שיתקרב לים הגדול ויהיה עוצם עיניו ויברך ויראה אלא רואה ומברך וכן כלם לפיכך נהגו לסדר ברכות של שחרית בב"הכ אע"פי ששמע התרנגול בחצי הלילה מברך בשחר דכיון דלאחר כן מברך לא נתנו חכמים שיעור תכיפה. מיהו לפי הירושלמי דברכות גבי ברקים נראה דצריך לברך בתוך כדי דיבור לכל ברכות דשבח ושל ראיה ושל שמיעה. וי"ל שסדר ברכות אלו של שחרית ברכות השבח הן בנוהג שבעולם ואפילו לא שמע שכוי מברך עליהם וכן בכלן ומנהג ישראל תורה הוא. וכן המנהג בברכ' נישואין שאין מברכין אותן אלא לאחר שתכנס לחופה שאין אלו אלא ברכות תפלות ושבח תדע שכל ז' מברכין אותן וכ"נ מה"ג. וה"ר משה אמר קודם הנישואין וכן דעתי נוטה שהרי חופה יחוד הוא ובעינן ראויה לביאה והרי כלה בלא ברכ' אסורה לבעלה כנדה ולא מפני שהיא בכלל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן עכ"ל.
